דיפתריה, שעלת, טטנוס - DTaP

המחלות שנגדן החיסון נותן הגנה הן:

דיפתריה - במחלה זו החיידק "מתיישב" באזור הגרון, הלוע, האף ובעיקר באזור השקדים. במקום נוצר פצע פתוח עליו מצטברים תאים מתים ההופכים למעין קרום מדומה. הדלקת והנפיחות המתפתחים סביב הקרום יכולות לגרום לחנק. החיידק מפריש רעלן הפוגע בשריר הלב ובמוח. התהליך כולו מלווה בכאבי גרון חזקים ובחום גבוה. החיידק מועבר מאדם לאדם על ידי פיזור החיידק לסביבה בעת שיעול, עיטוש או מגע עם הפרשות מהאף וליחה. הסיכון לאדם לא מחוסן לחלות לאחר חשיפה לחיידק גבוה מאוד. שיעור התמותה מהמחלה גבוה. במדינת ישראל החולה האחרון אובחן עם דיפתריה בשנת 2000. בחבר העמים בשנת 1994 התפרצה המחלה כתוצאה ישירה מירידה בשיעור החיסון. למעלה מ47,000 איש נדבקו במחלה עם דיווח על 1700 מקרי מוות.

 

טטנוס - המחלה מתבטאת בהתכווצויות קשות ומכאיבות עד כדי שיתוק של שרירים שונים בגוף, ביניהם גם שרירי הנשימה. שיעור התמותה בקרב החולים במחלה גבוה במיוחד. החיידק חודרים לגוף דרך פצע בעור. כל פציעה, בה קיים מגע עם נבגי החיידק, עלולה לגרום להתפתחות טטנוס באנשים שאינם מחוסנים. פציעות עמוקות המערבות הרס רקמות ומזוהמות באדמה, צואה או רוק - מסוכנות במיוחד. בקרב תינוקות מחלת הטטנוס נגרמת מטיפול לא נקי בחבל הטבור וזהו הגורם השכיח ביותר לתמותת תינוקות במדינות מתפתחות. אין העברה של החיידק מאדם לאדם. בשנים 1950-1952 היו בישראל כ-100 חולים בשנה. בשנת 1955 הוחל במתן החיסון כחיסון שגרה לכלל התינוקות בישראל ומאז נרשמה ירידה חדה ביותר במספר החולים. משנת 2001 דווח רק על שני מקרים בלבד של תחלואה.

 

שעלת - שעלת (Pertussis) היא מחלה זיהומית חיידקית מדבקת הנגרמת על ידי חיידק בשם בורדטלה פרטוסיס (Bordetella Pertussis). החיידק מפריש רעלנים שפוגעים בריריות דרכי הנשימה וגורמים לתסמינים הרבים המאפיינים את המחלה.

בשלב הראשון מופיעים סימנים של הצטננות קלה כגון נזלת, שיעול קל וחום לא גבוה. ייתכנו שיעול יבש, הרגשה כללית לא טובה וחוסר תיאבון. החרפה בתסמינים תופיע לאחר כשבוע עד שבועיים - השיעול היבש מתפתח להתקפי שיעול קשים, שנמשכים לפעמים למשך יותר מדקה. התקפים אלה מתאפיינים בשיעול רצוף, אשר מסתיים בקול אופייני בזמן שאיפת האוויר, תופעה הנקראת באנגלית Whooping. בעת התקף שיעול ממושך ייתכנו האדמה ו/או הכחלה של הפנים בשל הקושי לנשום. נוסף על כך, במהלך התקף שיעול קשה במיוחד ייתכנו גם הפסקות נשימה למספר שניות וכן הקאות חוזרות בסוף התקפי השיעול. התקפי השיעול  גורמים לקוצר נשימה, לחוסר תיאבון, לתשישות כללית ולהפרעות בשינה.

 

החיסון המשולש:

תסמיני המחלות טטנוס ודיפתריה נגרמים כתוצאה מרעלן אותו משחרר החיידק בתוך הגוף שלנו. החיסונים כנגד שתי מחלות אלו מחקים את מבנה הרעלן, כלומר באמצעותן מערכת החיסון שלנו לומדת להכיר ולייצר נוגדנים כנגד הרעלנים האמיתיים. החומר הנמצא בחיסון דומה בהרכבו לרעלנים אלו אך אינו גורם לנזק לגוף.  

ישנם שני סוגים של תרכיבי חיסון לשעלת. התרכיב הנמצא בDTaP הוא הא-צלולרי, כלומר איננו תאי. הוא מכיל מרכיבים במעטפות וחלקי רעלנים של החיידק ויתרונו הגדול של תרכיב זה הוא שיעור מופחת של תופעות לוואי מקומיות וכלליות כמו חום, אי שקט וחוסר תאבון. התרכיב השני, התאי, מכיל חיידקים מומתים.

בזכות התחלת השימוש בחיסון נגד שעלת חלה ירידה משמעותית בתחלואה ובתמותה מהמחלה. ואף על פי כן, בשנים האחרונות חלה עלייה בשיעור החולים במחלה בארץ ובעולם ולכן חשוב במיוחד להתחסן. בגלל עלייה זו בתחלואה בשעלת בשנים האחרונות, הוחלט על מתן מנת דחף של החיסון בגיל המבוגר. כיום מחסנים נשים בהריון בסמוך ללידה כדי להגן על היולדת ועל התינוק עד שיוכל לקבל את החיסון בעצמו. 

 

תופעות הלוואי כתוצאה מהחיסון לשעלת הן בדרך כלל קלות, לא מסוכנות ומופיעות בקרב פחות ב-10% ממקבלי החיסון. תתכנה תופעות לוואי מקומיות כמו אודם, נפיחות וכאב לאורך הגפה בה ניתן החיסון שיופיעו בדרך כלל תוך 24 שעות. תופעות אלו בדרך כלל אינן מתרחשות לאחר הפעם הראשונה והשנייה של מתן החיסון וחולפות תוך מספר ימים. כמו כן, ייתכנו תופעות לוואי כלליות כמו בחילה, הקאה, חוסר תאבון, אי שקט, שלשולים, ישנוניות ועליית חום. לעתים רחוקות מופיע פרכוס עד 2-3 ימים לאחר מועד חיסון, לרוב מלווה בחום. פרכוסים אלה אינם נחשבים מסוכנים ואינם גורמים לנזק נוירולוגי קבוע.  

 

לא הוכח קשר סיבתי בין החיסון לשעלת לתסמונות נוירולוגיות או נזק מוחי אך יש מקרים בהם כדאי להמנע ממתן חיסון זה - בנוסף לאזהרות הכלליות לגבי מתן חיסונים, אין לתת את מרכיב השעלת של החיסון במקרים הבאים:

- רגישות לאחד מרכיבי החיסון.

- ילד שפיתח תופעות מוחיות תוך שבוע ממנת חיסון קודמת (לדוג' שינויי הכרה או פרכוסים שאינם פרכוסי חום).

להלן קווים מנחים למתן החיסון במצבים מיוחדים:

• בנוכחות מחלה נוירולוגית פרוגרסיבית המאופיינת באיחור התפתחותי או ממצאים נוירולוגיים ההולכים ומחריפים מומלץ שלא לתת את החיסון. אין מניעה למתן החיסון לילדים עם בעיה נוירולוגית סטטית כמו Cerebral Palsy.

• לילדים עם היסטוריה אישית או משפחתית של פרכוסים יש סיכון מוגבר לפרכוסים בעקבות מתן DTP/DTaP. גם אם מופיעים פרכוסים, ברוב המקרים מדובר בפרכוסי חום שאינם מותירים נזק קבוע, אינם גורמים לאפילפסיה ואינם גורמים להרעה במצב הנוירולוגי הבסיסי. אולם, בתינוק עם הופעת פרכוסים לאחרונה, מומלץ לדחות את מתן חיסון השעלת עד שאופי המחלה הפרכוסית יתבהר ועד לשלילת מחלה נוירולוגית פרוגרסיבית. כאמור, כאשר מדובר במחלה פרכוסית נשלטת היטב, ניתן לחסן עם DTaP/DTP. מומלץ במקרים אלו להשתמש בתרופות מורידות חום ביום מתן החיסון וביממה שלאחריו.

• היסטוריה משפחתית של פרכוסים, תופעות לוואי לחיסון או מוות בעריסה לאחר מתן תרכיב נגד שעלת אינם מהווים הוראות נגד למתן חיסון שעלת.

אין הוראות נגד למתן התרכיב דיפתריה-טטנוס מלבד האזהרות הכלליות במתן חיסונים. ישנם מצבים נוספים בהם כדאי להתייעץ עם מומחה לפני מתן מנה נוספת של החיסון. פירוט נוסף בקישור הבא -

http://chisunim.co.il/Paper.aspx?id=19&cat=4&l=1

עוד על תופעות הלוואי האפשריות כתוצאה מהחיסון תוכלו לקרוא באתר משרד הבריאות -

http://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Childbirth/Vaccination_of_infants/Pages/vaccines_babies.aspx

או באתר 'חיסונים' בקישור הבא -

http://chisunim.co.il/Paper.aspx?id=19&cat=4&l=1

 

מדוע צריך לחסן מבוגרים שוב?

לאחר שנים ממתן החיסון יורדת כמות הנוגדנים בגוף ומקובל לתת מנת דחף (בוסטר) כל עשר שנים. מנות הדחף מכילות חיסון כנגד טטנוס ודיפתריה. במקרה של פצע שנראה מזוהם, נותנים את מנת הדחף לאחר הפציעה במידה ועברו יותר מחמש שנים מאז מנת הדחף האחרונה.

​​

עדכון אחרון - מאי 2017

כותבים - גב' דנה הורביץ, BA MED, ד"ר יאיר צדקה, MD PHD, מומחה ברפואת ילדים, נוירולוגיה של הילד והתפתחות הילד

מקורות - 

משרד הבריאות

אתר חיסונים, בי"ח וולפסון www.chisunim.co.il

לינקרינג בע"מ © 2020 | מדיניות שימוש | מדיניות פרטיות